החלטה בתיק רע"פ 2032/05

           בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ח' פיזם, א' שיף וב' בר-זיו) מיום 25.1.05, אשר דחה את הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת א' קנטור) מיום 29.12.03.

           נגד המבקשת הוגש כתב אישום בגין עבירה של גניבה בידי מורשה. בין השנים 1993 ל- 1997 עבדה המבקשת כמנהלת חשבונות במשרדו של רואה החשבון חיים גרייף (להלן: גרייף) ובמסגרת תפקידה טיפלה בניהול החשבונות של אברהם כהן (להלן: המתלונן) ושל שלוש חברות שבבעלותו. על פי כתב האישום, בשנת 1997 גנבה המבקשת שיקים חתומים בסך כולל של 41,000 ש"ח, אשר הופקדו בידה על ידי המתלונן לצורך מילוי תפקידה כמנהלת חשבונות. לפי גרסת המבקשת, כספים אלה היוו שכר תמורת עבודת הנהלת חשבונות שביצעה עבור המתלונן באופן פרטי, על פי בקשתו ובאישור מעבידה.

           כתמיכה לגרסת התביעה הוצגה קלטת, בה נשמעת המבקשת מתוודה בפני המתלונן כי אכן גנבה את השיקים. המבקשת, מצידה, טענה כי אינה זוכרת שיחה זו. המבקשת הציגה חוות דעת פסיכולוגית-פסיכיאטרית מטעמה (להלן: חוות הדעת), המסבירה את הודאתה זו כביטוי למצב של "joining the aggressor". על פי חוות הדעת, עקב היקלעה למצב דחק טראומטי, התחברה המבקשת אל התוקפן באפיזודה חד פעמית, ואמרה בקלטת דברים שאינם מייצגים את עולמה הפנימי ולא התרחשו במציאות. עוד נאמר בחוות הדעת כי המבקשת מחקה אפיזודה זו מהכרתה, כחלק ממנגנון הגנה החיוני להמשך תפקודה.

           בית משפט השלום קבע כי עובדות כתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר והרשיע את המבקשת בעבירה שיוחסה לה. בית המשפט מצא כי עדויות המתלונן, אשתו וגרייף, לפיהן מעולם לא סוכם כי המבקשת תעבוד עבור המתלונן באופן פרטי, הן מהימנות. לעומת זאת, דחה בית משפט השלום את גרסת המבקשת, בקובעו כי אינה מתיישבת עם מבחני ההיגיון והסבירות. תמיכה נוספת לגרסת התביעה מצא בית משפט השלום בקלטת בה נשמעת המבקשת מתוודה כי גנבה את הכספים ובכך שהודתה בדבר גם בפני גרייף ובפני אשת המתלונן. בית משפט השלום בחר שלא לייחס משקל לחוות הדעת, וזאת בשל מספר טעמים. ראשית, ציין בית משפט השלום כי חוות הדעת נסמכת על ההנחה כי גרסת המבקשת מהימנה. משנשמטת הקרקע מתחת להנחה זו - המצויה בתחום הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט - ממילא נשמט גם הבסיס לרלוונטיות חוות הדעת. שנית, קבע בית משפט השלום כי חוות הדעת נסמכת על טענות המבקשת בדבר מצבה הנפשי הקשה בתקופה שלאחר האירועים נשוא כתב האישום, אך מצב זה לא הוכח על ידי המבקשת; שלישית, התרשם בית משפט השלום כי המתלונן אינו עונה להגדרת ה"תוקפן" וכי בשיחתה עימו לא נקלעה המבקשת לעמדת חולשה וחוסר אונים, כמתואר בחוות הדעת. נוכח האמור לעיל, השית בית משפט השלום על המבקשת עונש של 12 חודשי מאסר על-תנאי, שירות לציבור בהיקף של 200 שעות וקנס בסך של 7,500 ש"ח.

           על החלטת בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי כל טענות המבקשת מכוונות נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, המבוססות היטב על סמך התרשמותו מן העדים ועל סמך ניתוחו המעמיק את עובדות המקרה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת לא הצליחה להצביע על סתירות מהותיות בדברי עדי התביעה, המערערות את הקביעות העובדתיות האמורות. כמו כן, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת בית משפט השלום לעניין דחיית חוות הדעת. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

           בקשת רשות הערעור מתמקדת בדחיית חוות הדעת על ידי שתי הערכאות הקודמות. בא-כוח המבקשת טוען כי שגו הערכאות הקודמות כאשר ניתלו בהיבטים שוליים, דוגמת הסתירה בין הגרסה שהציגה המבקשת בפני מחברי חוות הדעת לזו שפרסה בפני בית המשפט בעניין סיבת העלילה נגדה, על מנת לפסול את חוות הדעת. בא-כוח המבקשת מדגיש כי חוות הדעת אינה מתיימרת לקבוע האם המבקשת דוברת אמת, אלא רק לקבוע כי הודאתה של המבקשת נובעת מתהליך של התחברות לתוקפן, ואינה תואמת את עולמה הפנימי. בא-כוח המבקשת טוען כי בהקשר זה יש למחברי חוות הדעת מומחיות שאינה מצויה בידי בית המשפט ומוסיף כי מאחר וסוג זה של חוות דעת ותחום זה של עיסוק פסיכיאטרי הינם נדירים, נדרשת התייחסות מצד בית משפט זה לנושא. לצד זאת, שב בא-כוח המבקשת ומעלה טענות נגד סתירות מהותיות שנפלו בגרסאות עדי התביעה.

           דין הבקשה להידחות. טענותיה של המבקשת אינן מעוררת כל שאלה עקרונית אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית. אשר לטענות בדבר משקלה של חוות הדעת, שתי הערכאות הקודמות אמרו את דברן בנושא ובהחלטתן לא נפל כל פגם. חוות הדעת אכן יוצאת מנקודת הנחה כי גרסתה העובדתית של המבקשת נכונה- הנחה שנשללה, כאמור, על ידי הערכאות הקודמות. ככל שמופנות טענות המבקשת נגד ממצאי המהימנות והמסקנות העובדתיות שקבע בית משפט השלום, הרי שטענות כאלו אינן מקימות בדרך כלל עילה למתן רשות ערעור ועניינה של המבקשת אינו חריג לכלל זה.

           אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקשת תחל בביצוע עונשה במועד שיתואם עם שירות המבחן.

           ניתנה היום, כ"ד באדר ב' התשס"ה (4.4.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: